במרוצת השנים כסטודנט לגרונטולוגיה וכגרונטולוג נחשפתי לאנשי מקצוע שהיוו מקורות השראה עבורי. 

​

1. הראשון ביניהם שמסמל את תנועת ה-"culture change" הוא Dr. Bill Thomas.

הגריאטר, היזם והפילוסוף שאתגר את כל אנשי המקצוע בתחום הזקנה. דורש מהם להפסיק להתייחס לקשישים בגישה מתנשאת של רחמים וחמלה שלא לצורך. טען שהמונח care אמור לכלול גישה חדשנית בה איש המקצוע אמור לספק לקשיש אמצעים ומסגרת בתוכם יוכל להתפתח וללמוד דברים חדשים כמו כל אדם, צעיר ומבוגר. הגישה המעמיקה ופורצת הדרך של תומאס מוצגת בספרו:

What are old people for? how elders will save the world

 

2. Dr. Allen Power – dementia beyond drugs

ספר שנכתב על ידי הגריאטר ד״ר אלן פאואר, תלמידו של ד״ר תומאס, ותקף את הגישה הגריאטרית הנפוצה כי הפחתת סימפטומים פיסכוטיים בקרב חולי דמנציה יכולה להתבצע רק על ידי טיפול תרופתי נכון. הוא טבע את הביטוי care partner עבור מטפלים עיקריים ותראפיסטים העובדים עם חולי דמנציה.

​

3. Robin Rio פרסמה חוברת הדרכה תמציתית ומעולה, הממחישה כיצד מטפלים ותראפיסטים יכולים לתקשר עם חולים דמנטיים בעזרת מוסיקה. ריו טוענת שאין צורך להיות תראפיסט במוזיקה בשביל לסחוף מטופל דמנטי לסשן של זמרה משותפת. החוברת מציעה תרגילים מצויינים בתחומים של זמרה, תיפוף והבעה קולית. 

 

4. ספרה של נעמי פייל אודות שיטת התיקוף. שיטה המנדבת כלים מצויינים לתקשורת מיטיבה עם חולי דמנציה תוך התייחסות מעמיקה ומלאת חמלה למצב הנפשי בו הם מצויים. ספר מומלץ בעיקר עבור בני משפחה שלא מבינים איך לתקשר עם יקיר ליבם.

ראיונות מעוררי השראה עם נעמי פייל. 

5. ​ChangingAging – בלוג מעולה של תנועת ה-"culture change" בארה"ב. בבלוג ניתן בין היתר למצוא מאמרים עדכניים של ד"ר ביל תומאס וד"ר אלן פאואר, המוזכרים מעלה.