לי נערה ושמה רותי

השמעתי לל. את "לי כל גל נושא מזכרת" בביצוע אריק איינשטיין והיא התפעלה מקולו. סיפרתי לה שכמו בשיר, גם לי יש נערה ושמה רותי. ל. העיפה בי מבט וזרקה "ואיך היא סובלת אחד כמוך"

ל. מקבלת את פניי בשפתיים חתומות. יש לה מטפלת ישראלית ומטפלת הפיליפינית, אליהן היא מחייכת אבל אלי היא לרוב מזעיפה את פניה. "לא מרוצה מכך שכל מיני אנשים מסתובבים לי בבית" היא מצהירה. לעיתים אני מצליח לסברה את אוזנה בכך שבאתי לתרגל איתה תרגילים החשובים לבריאותה, אך לעיתים לא נחה עליה דעתה, ואז היא מורה לי בחדות לצאת מביתה.

אחת הדרכים המוכחות לייצר נתיב לליבה הינה שיתוף מהנעשה בעולמי האישי. בכך אני מתבסס על פרק מספרו המשובח של "Dementia Beyond Drugs"-Dr Allen Power. פאואר טוען כי היכולת של המטפל ליצור קשר חברי עם המטופל, קשר שיכלול שיתוף אישי חוויתי מצד המטפל, מגע והתבדחות משותפת, מוביל בהכרח לשיפור באיכות חייו של המטופל הדמנטי. העניין ניכר בשטח.

לע. מטפלת נוקשה וקשוחה, ותחושות החרדה והבדידות מתגברות אצלה עם הזמן. לעומתה ל. קשורה מאד למטפלת שלה שמרבה לחייך ולחבק אותה.

השמעתי לל. את "לי כל גל נושא מזכרת" בביצוע אריק איינשטיין והיא התפעלה מקולו. סיפרתי לה שמזה חודשיים כמו בשיר, גם לי יש נערה ושמה רותי. אז ל. העיפה בי מבט וזרקה "ואיך היא סובלת אחד כמוך", חייכתי והשבתי "היא פסיכולוגית, הרבה מישיגנעס באים אצלה לטיפול ,אז עוד אחד כמוני לא ממש מפריע לה...״ היא אהבה את התשובה וצחקה, צחקנו יחד והמשכנו באימון במתיחת רצועות תוך קריאות "מחאפצען מנעמצען״, שהזכירו לה את סבא וסבתא שדיברו רק יידיש.