עלה שוחה בזרם

עבורי שאלת העלה השוחה קשורה בבניהם ובנותיהם של החולים - כמי שמתבונן במחזה מן החוץ כבר למעלה מעשור, התנהגות ההורים, המשונה, הבלתי-צפויה, המנותקת מהמציאות הנורמטיבית - לוחצת לילדים על הכפתורים

אמש השתתפתי במפגש של ריקוד חופשי מבית מדרשו של ארי בונאר. קהילה הקרויה "מקצבי הלב". בית הפיזוז הזה הוא הקהילה עימה אני מתרגל על בסיס קבוע בשנים האחרונות. לכל מפגש יש נושא. הנושא אמש היה פשטות.

המנחה גם הציעה דימוי, לתת למוסיקה לסחוף ולנסות להיות פשוט כמו עלה נסחף בזרם.

המפגש הוליד עבורי הרבה רגעי השתוללות ורגעי שטות, מילה המנענעת היטב בתוך שם העצם פשטות.

למחרת חשבתי לעצמי, האם חולי דמנציה, האוכלוסיה איתה אני עובד, אשר ירפו מאחיזה כמו עלה בזרם, יחוו איכות חיים גבוהה יותר. יען כי הסבל גדול והתסכול מתפשט, כאשר קרוביך ומטפליך מפשיטים אותך בעל כורחך, ממרכיבי השליטה, ההחלטה והבחירה על מהלך חייך. יתכן וחולה אשר תרגל למעלה מעשור, מדיטציה בודהיסטית ושחה בבריכת הדיסאטצ'מנט לתקופה דומה, יתכן וזו האישה הפלאית, אשר ביצעה במשך שנים, ריגול מדוקדק אחרי תחושות גופה לנוכח החוויה, תצליח להשתחרר ממיצר הסבל וממלחצי התסכול.

עבורי שאלת העלה השוחה מאתגרת יותר, דווקא עבור בניהם ובנותיהם של החולים. כמי שמתבונן במחזה מן החוץ כבר למעלה מעשור, התנהגות ההורים, המשונה, הבלתי-צפויה, המנותקת מהמציאות הנורמטיבית, לוחצת לילדים על הכפתורים. לרוב הם גיבורים והם אינם מראים את תסכולם להורים, אבל אותי לעיתים הם משתפים.

מומחים מייעצים להם לזרום עם הסיפורים התמוהים של ההורים, לא לתקנם כלל. אבל הם נאבקים עם עצמם, לעיתים רחוקות מצליחים, לא להיות מופעלים על ידי טריגרים של ההורים.

וכעת רק מהדהדת בתוכי השאלה האם הילדים הסובלים, הנאבקים יזכו לעיתים לרגעים בהם יחושו כעלים פשוטים הנסחפים בזרם.

"The only true freedom is freedom from the heart desire and the only true happiness this where lies someday you`ll come my way"

Matt Johnson